עכשיו לחוד


אחת השאלות המורכבות ביותר שכל הורה לתאומים יצטרך לשאול את עצמו באחד מהימים הוא מתי להפריד בינהם במסגרות?

איך גדלתם ילדים שלי. אתם כבר בגן של גדולים.

קיבלתי הרבה שאלות על ההפרדה:

"שמעתי שאת מפרידה אותם שנה הבאה?"

" למה ?"

"יהיה להם קשה״

"תתייעצי עם פסיכולוגים"

"אני מכירה את יוסי והרצל תאומים שלא הופרדו עד כיתה ג׳״

״איזו החלטה נכונה ההפרדה!״

איזה מזל שאני חייבת הסברים רק לכם ילדים שלי. והנה למרות שדיברנו אני מוצאת את עצמי ב 1:30 בלילה שוכבת במיטה וכותבת. כותבת במקום לישון.

שאלתם אותי לאורך השבועיים האחרונים:

״למה אנחנו בגנים שונים?"

"ליעד ישחק איתי בחצר?"

"יהיו לי חברים חדשים?"

" למה אין אף ילד איתי בגן מגן רחל?"

״נראה אחד השניה במהלך היום?״

עוד לפני שנפגשנו אתכם הייתם יחד. האהבה שלכם היא אהבת חינם. אהבה שלא תלויה בדבר.

אתם חרדים זה לזו, דואגים, אוהבים, רבים, משלימים, מתחבקים ותמיד יחד.

והנה קמה אמא (שלכם) שהחליטה להפריד אתכם בגן.

ילדים שלי, האמינו לי שחקרתי, קראתי הרבה, התייעצתי קצת ופעלתי הרבה מה-אינטואיציה האימהית.

אני יודעת שזה צעד הכי נכון עבורכם.

איך אני יודעת? כי אני פשוט יודעת.

כל אחד מכם הוא עולם ומלואו

ואני מאמינה שההפרדה הזאת תעשה לכם טוב.

זה יאפשר לכל אחד מכם למצוא את המקום שלו. לבטא את עצמו. לצמוח. ללמוד ולהתפתח.

הפעם כל אחד לחוד.

ליעדי, ביום שישי שהינו בהכרות עם הגן יצאתי מאוד מרוצה ומחוזקת בבחירה. גילית עצמאות וחווית את הרגע. בלי מסיחים.

שירדנו במדרגות הגן שאלתי אותך מה אתה מרגיש: ענית לי שכיף

ואיך התרשמת מהגננת? אמרת שהיא יפה. נרגעתי :)

את אותה הדרך עשינו איתך אלין יומיים לאחר מכן.

אני יודעת שהיה לך לא קל, גם אני חששתי. התחלתי להשוות בין הגננות ואפילו הספקתי טיפה להתחרט.

ואז נפתחת עד כדי שלא רצית לעזוב את הגן.

אני מזכירה לך כשישבנו באחת הפינות שאלתי אותך מה את מרגישה ענית שלא נעים לך.

חיבקתי אותך והסברתי לך שזה טבעי וזה בסדר ומיום ליום תרגישי נעים יותר ובטוחה יותר. הסכמת איתי.

אני מאחלת לכם ילדים שלי שכל אחד מכם ילך בדרכו ובדרך הנכונה לו. מאחלת לכם שתמצאו את הלחוד שלכם ותתפתחו תלמדו תכירו ותחוו. תתחילו בימין ובחיוך. תתמסרו ללמידה, לחברים, לגננת, לסייעת ולכל מה שעושה לכם טוב.

תהיו בטוחים שאתם כל יכולים ואין גבולות.

יהיו גם רגעים פחות טובים שאולי ינצרו בכם זיכרונות לא טובים, אולי הביטחון שלכם יתערער ואז תדעו שאני כאן בשביל לכוון, להעצים, להקשיב ולתת פרופורציות לדברים.

התחלות חדשות הן מרגשות ומפחידות.

אבל מיום ליום יהיה לכם קל יותר.

רוצו ילדים! תכבשו את העולם! ביחד אבל גם כל אחד לבד.

אני אוהבת אותכם.

אמא שלכם.


©כל הזכויות שמורות לריקי ברנר - בית מאמן